תור הזהב
תור הזהב
לעיתים, בשעת בין ערביים שקטה, חולף בראשי עלה שאומר, שאולי בעצם, מתוך עשרה קבין של יופי שירדו לעולם, תשעה קבין, נטלו שעות אלה. שאולי בעצם, כל ההנאה מנפלאות הבריאה, טמונה ברגעים האלה- רגעי הזהב של הטבע- השזורים כאבני חן לאורך השנה כולה ומעטרים את ימינו בשלוה, בהתחדשות ובהפתעות.
לעיתים, בשעת בין ערביים שקטה, חולף בראשי עלה שאומר, שאולי בעצם, מתוך עשרה קבין של יופי שירדו לעולם, תשעה קבין, נטלו שעות אלה. שאולי בעצם, כל ההנאה מנפלאות הבריאה, טמונה ברגעים האלה- רגעי הזהב של הטבע- השזורים כאבני חן לאורך השנה כולה ומעטרים את ימינו בשלוה, בהתחדשות ובהפתעות.
צמחים זהובי-עד
קיים הבדל מהותי, בין הצמחים אותם נפגוש כעת, לבין, כנראה, כל שאר הצמחים בעולם. הזכרנו ועוד נזכיר, צמחים רבים, המבקשים, ולו לעונה קצרה וחולפת, להיות זהובים. אך כאן, צומחים לפנינו צמחים, שנדמה לי לפעמים, שחוקי הטבע לא חלים עליהם כמו על אחרים. שהגדרות בוטניות, הן מהם והלאה. כיצד אפשר לומר שצורית אדולף היא ירוקת-עד? והאם דוקטורי הבוטניקה, יכולים לקבוע בוודאות כי כריך קומנס אכן נושם או שמא אינו בין החיים.
צמחים זהובי-עד
קיים הבדל מהותי, בין הצמחים אותם נפגוש כעת, לבין, כנראה, כל שאר הצמחים בעולם. הזכרנו ועוד נזכיר, צמחים רבים, המבקשים, ולו לעונה קצרה וחולפת, להיות זהובים. אך כאן, צומחים לפנינו צמחים, שנדמה לי לפעמים, שחוקי הטבע לא חלים עליהם כמו על אחרים. שהגדרות בוטניות, הן מהם והלאה. כיצד אפשר לומר שצורית אדולף היא ירוקת-עד? והאם דוקטורי הבוטניקה, יכולים לקבוע בוודאות כי כריך קומנס אכן נושם או שמא אינו בין החיים.
כבר מרחוק, ניתן להבחין בנצנוצי האור למרגלות הגבעה. כשנתקרב, נראה שאלו בעצם מושבות של צורית אדולף (נוסבאומר- לשעבר) הנובעות כמעיינות זהובים מבין הסלעים. כמה יפות הן כאן בשמורה, נהנות מן השמש המלאה ומשחקות בתופסת צבעים עם הסביונים הכחלחל והשלהבתי. אילו רק יכולתי, הייתי רץ אל כל המשתלות, אוסף את אחיותיהן המוריקות מחיוורון הצל ומשחרר אותן לחופשי. סוקולנט נוסף "ממשפחת האשיים", הוא חלבלוב טירוקלי 'סטיקס און פייר'. הוא אמנם אינו זהוב-עד בהגדרה, אך להבות האש הפורצות ממנו בימות החורף הקרים, בהחלט מחממות את הלב.
משילובי הצבע האלה נמשיך ונהנה גם בהמשך הדרך, שם שיחי פרסקיה שיכנית 'ססגונית' עולים ומסתלסלים עם כסופי-עלים חסונים דוגמת ערער 'הבנלי קלאוד' והאיקליפטוסים קרוס ו'בייבי בלו'. את הפרסקיה, אפשר לגדל אף בהצללה חלקית ועדיין להנות מזיו פניה. מומלץ לא ליד מעבר בשל הקוצים שבחיקי עליה. את המראה משלימה שלולית חורף עונתית זהובה, שנובעת מחמציץ וולקני 'סנסט וולווט' שעלה על גדותיו.
כבר מרחוק, ניתן להבחין בנצנוצי האור למרגלות הגבעה. כשנתקרב, נראה שאלו בעצם מושבות של צורית אדולף (נוסבאומר- לשעבר) הנובעות כמעיינות זהובים מבין הסלעים. כמה יפות הן כאן בשמורה, נהנות מן השמש המלאה ומשחקות בתופסת צבעים עם הסביונים הכחלחל והשלהבתי. אילו רק יכולתי, הייתי רץ אל כל המשתלות, אוסף את אחיותיהן המוריקות מחיוורון הצל ומשחרר אותן לחופשי. סוקולנט נוסף "ממשפחת האשיים", הוא חלבלוב טירוקלי 'סטיקס און פייר'. הוא אמנם אינו זהוב-עד בהגדרה, אך להבות האש הפורצות ממנו בימות החורף הקרים, בהחלט מחממות את הלב.
משילובי הצבע האלה נמשיך ונהנה גם בהמשך הדרך, שם שיחי פרסקיה שיכנית 'ססגונית' עולים ומסתלסלים עם כסופי-עלים חסונים דוגמת ערער 'הבנלי קלאוד' והאיקליפטוסים קרוס ו'בייבי בלו'. את הפרסקיה, אפשר לגדל אף בהצללה חלקית ועדיין להנות מזיו פניה. מומלץ לא ליד מעבר בשל הקוצים שבחיקי עליה. את המראה משלימה שלולית חורף עונתית זהובה, שנובעת מחמציץ וולקני 'סנסט וולווט' שעלה על גדותיו.
צורית אדולף
צורית אדולף
©
ביום השבת האתר במנוחה
רועי קן-תור
עיצוב ובנית גינות
בס"ד
גלריית גני שמורת העין
צמחים, אינם אלא כתמים של צבע- בצורות, מרקמים וגדלים שונים, המתחברים האחד עם השני לכדי ציורים חיים. והגן אם כך- הרי הוא גלריה- בה מתחלפות תערוכות הציורים מדי תקופה. אלא שבשונה מציור על נייר, אותו אנו מציירים ותולים על הקיר- אז תמה העבודה, תהליך היצירה בגן, אינו מסתיים למעשה לעולם, הוא רק גדל, מתפתח, משתבח ומפתיע בכל פעם מחדש- בכל רגע, בכל שבוע, עונה ושנה. זו יצירה חיה המשתנה עם הזמן- הן מעצמה והן ע"י האדם. כאן טמון הסוד הנפלא והממכר, אשר מי שנשבה בקסמו, שוב לא יוכל להפסיק להיות גנן בנשמתו- אנחנו רק חלק מתהליך היצירה- שותפים עם בורא העולם.
הצייר, זורע אדום ולידו שותל מעט כסוף, טומן באדמה כמה בצלים של זהב, מוסיף מעט מים ומחמם בחום של 25 מעלות למשך מספר חודשים. ריחות האפיה המלווים את התהליך, לעיתים די בהם לבד. בהגיע העת, מוציאים מן התנור, והנה- לא בדיוק מה שתכננו. ענף אדמוני וסורר, צמח במפתיע לכיוון הסבך הכסוף ויצא עמו במחול הרוח... וזרעי תכלת מן השנה שעברה, שהתערבבו בעיסה, נבטו להם בנחת מתוך ענני הבורדו... וכמה נהדר שזה לא בדיוק מה שתכננו.
הרי לפניכם ציוריי שלי. לכל גינה הציורים שלה. הם התחילו מרעיון שזרעתי באדמה ועם השנים הפך לציור. לא תמיד בדיוק הציור אותו תכננתי...
גינה לא בונים ביומיים. גנן צריך לחיות ולהרגיש את הגינה לפני שהוא מתחיל. לעיתים מתארכת הבניה הראשונית כחודשיים ונמשכת בחלקים על-פני שנה שלמה- השמש המשתנה, צמחים שלא מרוצים ממקומם והחשוב מכל- הבנה עמוקה יותר של הגנן לצרכי הגינה. וגם אז, הגינה היא יצירה חיה, נושמת ודורשת התחדשות עונתית. שלד הגן- הצבעים והעלים נשארים, אך בכל עונה ראוי להפתיע עם עונתיים ורעיונות חדשים.
כאן המקום להודות למי שהציורים האלו שייכים להם- בעלי הגינות שלפניכם- אשר פתחו בפני את ביתם, את ליבם ואת ידם ובסבלנות ובנדיבות נתנו לי להגשים את רעיונותי ולתת להם לגדול. אבקש להודות לכם, לקוחותי היקרים, על כל זאת