יטהר הסביון מעיים

וחמציץ לדרכי העיכול,

תנקה החלמית נשימתינו

וחרדל יחזק בלי ביטול.

יוריד הגדילן לחץ מהדם

וחרצית תוריד את החום,

יחזק השינן את כבדינו

ויתן לדם צבע אדום.

ובצד לו יגדל בצל הסרפד,

צמח צורב, אך יחיד ומיוחד.

נשטוף בו שיער לחיזוק שרשים,

נאכל בו ברזל לחידוד החושים.

להכין בו קציצות ומרק, חוששים?

כך ספרה סבתי לפני חודשים.

להבת האורנית בכתום מלבישה,

תאנה עירומה שלא בוששה.

חלקה עזובה נצבעת צהוב -

מרבד סביונים, חמציצים ים לרוב.

ולא נשכחה הפאה, לא היום -

שם נחל פרגים זורם באדום.

ערגת ערוגה לימי קיץ וחום,

לשוב ללבלב בזה המקום.

נענית תפילתה~ צבעי אש חמים,

נוזרים כובעים לסגריר הימים.

ובפינה נסתרת, זוקפת ראשה,

רקפת נחמדת אחרי עונה מתישה.

ציפור רטובה מחפשת שמשה

וריח הדר, שעוד תבוא בו קדושה.

צונחים מגדילן זרעים זה מכבר,

בטרם יבוש חום קוצים מהודר

ותחזנה עינינו בכמוס, בנסתר,

של יופי חבוי בזיקנת המוכר.

החורף איתך וגשם ברכה

טיפות סבלנות לימים של פריחה.

שמש מקדם וסל בחיקה,

תבוא אל גני, בכל יום מחכה,

תשזור זר פרחים, ריחני עד הגג,

תפאר סעודתנו בערב החג.

מרפאה היא בבשם, יודעת להבדיל

איזה הוא ריחן, ומי האכיל.

מאירה את ביתנו בצחור לבושה,

כתר יסמין והדר לראשה,

חבילי אזוב, סיאה וקורנית,

תטהר את לבנו, נפשנו תביט.

תעלה ניחוחות מלב פרדסים,

תטמין חלומנו צרור הדסים.

מגן הורדים עולה אז בשיר,

מרוה צמאוננו בבוקר בהיר,

כי בא השמש ונענה תנעים,

ריח הרוח בערב חמים.

זוטה לה נושבת בינות לשיחים,

שיכר חג אביב בלילה תמים.