דומה כי תקופת עיצוב הפיוז'ן הישראלי, או גינון מכל הבא ליד, דוגמת- שפלרות, סטרליציות, דרצנות, פיקוסים, ציקס ועוד צמחי "שגר ושכח", הולכת ונעלמת (לאט-לאט...) ואת מקומה תופסים עיצובים חדשים בעלי אופי חזק ומגוון בוטני נאה. אפשר להיתפס לעיצוב אופי מוגדר, כמו גן בסגנון יפני, טרופי, טבעי וכדומה, אך אין זה הכרח. ניתן לערבב סגנונות ואף להמציא מחדש, אולם העיקר הוא ליצור אופי עם מחשבה וטעם, תוך התחשבות בכל המרכיבים הסובבים את הגן- הנוף המקיף את הגן (טבע או עיר), הבית השוכן בתוכו, האנשים.

השפעת הטבע על העיצוב

אך תחילה, אבקש להבין, מאין באים השילובים הללו? מניסוי ותהיה / טעיה / תעיה? מהדמיון? כן. גם. אך בעיקר מן הטבע המקיף אותנו. לטבע, השפעה כה עמוקה ונרחבת עלינו, עד כי היא כמעט ואינה מורגשת. היא נמצאת בכל התחומים ובכל הרבדים של עיצוב חיינו. כל מראה וכל תחושה, משפיעים עלינו ונכנסים למאגר הזיכרון האינסופי שלנו. איך זה עובד? אנו יוצאים לטבע- נעצרים מול מראה מסוים- יש החזר אור לעיניים- המוח מנתח ומבין- מדעי הטבע- ומשם ממשיך, אל מדעי הרוח- הלב מרגיש ויוצר תחושה בגוף. אם נרצה לשמר את המראה הזה, נוציא את המצלמה ונצלם. התמונה, במקרה הטוב, תזכה להיות שומר מסך למשך כמה ימים, לפני שתצלול אל התהום בים התיקיות... אך אנו, לא  די לנו בכך- אנו מכורים לתחושות. כיצד אם-כן נאמץ ונשמר את המראה שגרם לנו לשמחה פנימית.

רבדים רבים יש לה להנאה. ישנה הנאה שטחית, חולפת ונשכחת, ולעומתה, תחושה עמוקה של עונג צרוף, אשר ריחו מבשם את זכרוננו לכל החיים. מהו ההבדל בין שתי אלו? נקדים ונפנה ראשית אל המילים הבאות.