הארת פנים

במצלמה יש אפשרות להקטין את חשיפת האור הנכנסת מבעד לעדשה. בד"כ החשיפה נמצאת על מצב מאוזן- 0. כשאנו מצלמים מול השמש, הזיזו את מצב החשיפה למצב של בין מינוס 1 למינוס 2, כדי שהתמונה לא "תשרף" וגם יהיה לנו יותר קל לראות מבעד לעינית. ככל שפחות אור יכנס לתמונה, כך יהיו בה יותר פרטים, אותם נוכל לחשוף אח"כ, כשנעלה את התמונות על מסך המחשב (לא צריך תוכנות עריכה מקצועיות עבור כך. בכל תוכנה בסיסית האפשרות של הבהרה קיימת). את כמות החשיפה ע"ג המסך, נקבע בהתאם לצורך. שימו לב, שגם לתמונות "שרופות" מעודף שמש, יש מראה מיוחד.

כמו בכל דבר בחיים- הכל במידה. כשאנו מעלים למחשב תמונה "סגורה", כלומר תמונה חשוכה יחסית שצולמה מול האור בחשיפה מועטה, יש "לפתוח" אותה לאט. בכל פתיחה, יתגלו לנו עוד ועוד פרטים, עד שנרגיש שזה מספיק. מספיק למה? מספיק כדי להעביר את התחושה שהיתה לנו בעת הצילום. וזכרו- לעיתים מעט זה הרבה.

לפני שנים לא רבות, כל לחיצה על כפתור המצלמה, לוותה בחישובים רבים. אף חישובים כלכליים. אולם היום, בעידן הצילום הדיגיטלי, בו הלחיצה על הכפתור כבר איבדה מזוהרה, יש באפשרותנו לצלם תמונות רבות מספור. דבר זה נותן לנו את האפשרות להתנסות ביתר קלות. לפעמים, בעת שאנו נתקלים בתמונה מעניינת, חשוב לצלם אותה ממספר זוויות ובמצבי צילום שונים. כך שלאחר-מכן מול המחשב, נסיק מסקנות ונלמד כיצד להשתפר להבא.

מצב החשיפה במצלמה שלי, קבוע תמיד על 1-. בתאורה של ארצנו זה המצב המיטבי בעיני. אם צריך להבהיר את התמונה, תמיד אפשר לעשות זאת. מאידך, אם התמונה חשופה מדי לכתחילה, פרטים רבים אובדים ולא ניתן לשחזר אותם. כשמצלמים אנשים, הדין שונה לחלוטין- אם מקור האור יהיה מאחוריהם, הם יצאו חשוכים. אם האנשים יעמדו מול מקור האור, הפנים שלהם יראו חמוצות משהו, בשל הסנוור. יש לחפש את מידת הביניים- זווית קלה ימינה או שמאלה ממקור האור, יפתרו בד"כ את הבעיה והתמונה תצא ברורה ומחויכת.